מהן ההתחייבויות של מדינת ישראל כאשר הוצא צו הסגרה כנגד אדם כאשר מדינת ישראל מבקשת את הסגרתו של אדם היא מחוייבת לפעול ע"פ חוק ההסגרה בשילוב עם האמנה האירופאית . החשיבות בכך היא שאדם שהוסגר בגין עבירה מסויימת ,מדינת ישראל לא תוכל לנקוט כנגדו בהלכים אחרים שאינם מצויינים בצו ההסגרה.זאת ועוד ,ע"פ הפסיקה לא יינקטו כנגד האדם שהוסגר הליכים פליליים אשר החלו לפני מועד הסגרתו, וכן, מוסיפה ואומרת אמנת ההסגרה: לא יופעלו הליכים אזרחיים אשר נובעים מהליכים שמקורם לפני ואחרי ההסגרה. סעיף 17א' לחוק ההסגרה תשי"ד-1954 הקובע- ?לא יוסגר מבוקש אלא אם הובטח על פי ההסכם עם המדינה המבקשת שהוא לא ייעצר, לא יועמד לדין ולא ייענש באותה מדינה על עבירה אחרת שעבר לפני הסגרתו, ושהוא לא יוסגר על ידי אותה מדינה למדינה אחרת על עבירה שעבר לפני הסגרתו; ...". סעיף 14 לאמנה האירופאית בדבר ההסגרה (להלן "האמנה") הקובע- "A person who has been extradited shall not be proceeded againts sentenced or detailed with a view to the carrying out of the sentence or detention order for any offence committed prior to his surrender other than that for which he was extradited, nor shall he be for any other reason restricted in his personal freedom" כאמור, האדם שהוסגר זכאי להגנה הניתנת כנגד הליכים השוללים את חירותו, בין אם ההליכים קשורים למעשים אשר נעשו לפני ההסגרה, ובין אם לאחריה, והכל כדי להבטיח שמצבו בעקבות נקיטה בהליך זה או אחר לא יהיה שונה ממצבו ערב ההסגרה. נשאלת השאלה, מה טעם מצאה האמנה במתן מצב של חסינות, הלכה למעשה, בפני הליכים אזרחיים, לרבות הליכי הוצל"פ, למוסגר. התשובה לכך נעוצה בשאלה: האם מתן הגנה זו תרע את מצבו של הנושה, ולחליפין, האם אי מתן הגנה זו, תרע את מצבו של החייב - המוסגר. התשובה לכך היא שמצבו של הנושה לא יורע, שכן והיה והחייב לא היה מוסגר לישראל, היה על הנושה לנקוט בהליכים שונים מאלה שננקטים עם הגעת החייב לישראל. הגעת החייב לישראל במסגרת צו הסגרה, לא צריכה להיות "מנוצלת" על ידי הנושה באופן שיצור מצב שונה ממצב המוסגר ערב הסגרתו. לעומת זאת, החייב, אם לא היה מוגן מתוקף הסגרתו, הרי שנקיטת הליכים אזרחיים נגדו הייתה יוצרת שוני בין מצבו ערב ההסגרה. אם ניקח כדוגמה צווי מאסר בגין חוב, או עיכובי יציאה, הרי ששני אלה, הנם דוגמה מובהקת לאותו שוני. השאלה שתמיד צריכה להישאל הנה כיצד היה נוהג הנושה אילולא הוסגר החייב. הנושה אינו צריך לנהוג אחרת, רק משום שהחייב הוסגר לישראל. אילולא הוסגר החייב, לא ניתן היה לחייבו להגיע לישראל ולהישאר בה (צו עיכוב יציאה), או לחליפין, לאוסרו (צו מאסר), ולכן, לא ניתן לנקוט בהלכים אלה (כמו גם הליכים אחרים), תוך ניצול עובדת הסגרתו לישראל. נקודה זו מקבלת חיזוק מעיון בפש"ר 2051/85, בש"א 15315/02 יורם גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) ואח' (להלן: ?פס"ד גיל"). החלטה בפס"ד גיל ניתנה על ידי כב' השופטת יהודית שיצר ביום 27.8.03. כבוד השופטת פסקה "היות וסעיף 17 אינו מאפשר העמדתו לדין בגין עבירה פלילית שביצע עובר להסגרתו ... אזי בוודאי שלא ניתן לנקוט נגדו באמצעים מגבילים בגין הליך אזרחי. הליך ההסגרה מוגבל לתחום מצומצם של עבירות, כאשר עקרון הייחוד נועד אף למזער תחום זה לעבירות שבגינם הוסגר המבקש .." (עמ' 7 לפסק הדין) באותו פסק דין נקבע כי שכאשר אדם הוסגר לישראל ע"י צו הסגרה ,אולם ישנם הליכים אחרים שמתנהלים כנגדו לא ניתן היה לנקוט בהליכים אלו במידה ולא היה מוסגר . ברם, לא ניתן היה להוציא צו הסגרה כנגד אותו אדם בכדי לאכוף הליכים אזרחים . בנוסף נקבע כי , "אין חולק שהמבקש ישב בשוויץ ולנושים לא היתה כל אפשרות להביאו ארצה. הגעתו ארצה לא היתה קשורה לפעילות או יוזמה כלשהי מצד הנושים. על כן מצב הנושים כלל לא השתנה לרעה. מאידך מצבו של המבקש השתנה ע"י הגעתו לישראל . על כן יש לאפשר לו לחזור לשוויץ ".(ראה עמ' 14 לפסק הדין ) . לכן כאשר אדם הוסגר לישראל וקיים נגדו צו עיכוב היציאה מן הארץ, בין אם הוצא לפני, ובין אם אחרי חזרתו של המוסגר, צו זה הוא פסול מיסודו . גם לנושא זה ישנה התייחסות בפסק דין גיל , הקובעת חד משמעית כי לשאלה זו אין משמעות, שכן המוסגר זכאי להגנה בפני הליכים אזרחיים שמקורם לפני ואחרי מועד הסגרתו. בית המשפט המחוזי פסק כי: ?האמנה והסכם ההסגרה הנדון האוסרים על העיכוב, חלים על כל צו עיכוב הקיים בעת ההסגרה, כפי שהם חלים על צו עיכוב שהוצא לאחר ההסגרה". (עמ' 15 לפסק הדין). במקרה יורם גיל, עלתה שאלת ה"איגרת" של שלטונות שוויץ למדינת ישראל. אין ספק כי איגרת זו האיצה את מהלך ביטול עיכוב היציאה, אולם חשוב להדגיש כי מדינת ישראל מחייבת, עם או בלי, איגרות, לקיים את אמנת ההסגרה עליה היא חתומה, ולכן אין במקרה בו לא נשלחה איגרת, כדי לגרוע מזכויות המוסגר. יוער כי לפי תפיסתי, קיומה של איגרת נועד למנוע מצב בו מדינת ישראל מפרה את התחייבותה הבינלאומיות, בעוד שמחויבותה זו של המדינה, בעודה עומדת עם או בלי איגרת. לסיכום: פסיקת בית המשפט המחוזי, וכן תקדימים אחרים, מקדמים את ישראל למצב בו אין שוני בין מדינת ישראל לבין האיחוד האירופאי בכל הקשור לשמירה על זכויותיהם של אנשים שהוסגרו לישראל.
